כשראית את זה מקרוב לא יכולתי לשבת בחיבוק ידיים
הוא גרם לי להבין מחדש את המשמעות של לעזור לקשישים,
ולמה אני מספר לך את זה ? הסיפור הזה היה יכול לקרות גם לך, אני מקווה שהוא לא יוכל לקרות בעתיד ושלא שלא יהיה שום קשיש רעב.
מהפעילות של לחיות בכבוד (אילוסטרציה)
יוחנן אזולאי
05/03/2023
את הסיפור הזה סיפר לי מתנדב ב"לחיות בכבוד", ואני הבנתי שאת הסיפור הזה אני חייב להוציא החוצה, בגלל שהסיפור הזה היה יכול לקרות לכל אחד, פגשתי אותו בחלוקת מנות לקשישים, ואני רואה את זה בעיניים שלו, ושאלתי אותו בפשטות "למה אתה עושה את זה ?" והינה מה שהוא ענה לי אז אני אניח את זה מכאן.
אני לא מצליח להתחמק מהתחושה הזאת, אבל כל פעם שאני נזכר בזה, זה צובט לי בלב, אני מרגיש אשמה איך זה קרה לי מתחת לאף, ועד כמה שאני יודע שאני לא הייתי אשם, כי אני באמת לא ידעתי, אבל זה עדין צובט, ולמרות שברגע שנחשפתי לזה לקחתי על עצמי לפעול, פעלתי ואני פועל עד היום למען הקישים וניצולי השואה.
אני כמו המון אנשים בישראל לא הייתי מודע לזה שיש כל כך הרבה קשישים וניצולי שואה שחיים בעוני, וגם ששמעתי או ראיתי איזה כתבה לא חשבתי שזה קשור אליי,חשבתי זה בטח הדברים האלה קורים רחוק, לא באזור שלי, ולא הבנתי עד כמה זה קשור אליי אישית, עד מה שקרה לי.
בבניין שלי חיים זוג מבוגר, לא הייתי רואה אותם הרבה, רק מדיי פעם במדרגות, לא הייתי מודע אליהם או למצב שלהם, זה היה ביום חורפי גשם רוח בחוץ, ובלי התראה מוקדמת נפל החשמל, קמתי לארון חשמל ואני מבין שזה בכל השכונה וזה לא משהו אצלי, תקלה בקו מתח ראשי כנראה.
אמרתי אני יצא לסידורים ואני יחזור מתי שיהיה חשמל שמתי מעיל היה קר בחוץ, יצאתי החוצה ואני רואה את השכן המבוגר בחוץ, והוא שואל אותי מה קרה עם החשמל עם מבטא כבד, הסברתי לו שזה בכל השכונה, ושאני מאמין שזה יסתדר בשעות הקרובות, והוספתי לו שישמור על המקרר סגור ויהיה בסדר.
והוא ענה לי: בשביל המקרר זה כבר לא משנה, אבל בתנור יש לנו אוכל והוא עוד לא מוכן! בעיה אמרתי לו אבל תחכה אולי החשמל יחזור מהר יותר, הוא שתק ולא אמר כלום, אני המשכתי ללכת, אבל בזווית העין קלטתי שמשהו לא בסדר.
אני לא ראיתי, אבל אחר כך הייתה לי תחושה שהוא בכה, עד היום לא יודע מה קרה באמת, מיהרתי אמרתי לעצמי גם ככה אני לא יכול לעזור לו עם החשמל, אני לא חברת חשמל, אבל דקה אחרי שיצאתי מהבניין, הרגשתי את זה בחזה שלי, הלב שלי לא נתן לי מנוחה, לא הצלחתי לשבת על הכיסא, דקר לי הרגשתי בנאדם רע, איך השארתי אדם מבוגר בצורה כזאת וברחתי.
הרגשתי מועקה, זה לחץ לי בחזה, הלב שלי אמר לי שאני חייב לוותר על כמה מהדברים שרציתי לעשות, וחזרתי לבית, הלכתי ישר לדירה שלהם דפקתי בדלת ואת הדקות האלה אני לא ישכח לעולם.
איך השארתי אדם מבוגר בצורה כזאת וברחתי ?
ביום הזה קיבלתי סטירה ישר לפנים, אבל אני מודה לאלוקים על הסטירה הזאת.
אני דופק בערך 20 שניות, הדלת נפתחת הייתי נבוך, לרגע שחכתי למה דפקתי בדלת, והשכן המבוגר עומד ומסתכל עליי, ולא מבין מה אני רוצה ממנו, היו כמה שניות של שקט, ואז הוא שואל אותי מה אני צריך, התאפסתי על עצמי, ואמרתי לו שבאתי לבדוק אם הכול בסדר איתם, הוא היה ניראה מופתע, ואז הוא נאנח ואמר בשקט כן זרקנו את הדג לפח, אמרתי לו כן חבל, אבל אל תדאג תכייף התקלה תסתדר ויחזור החשמל.
ואז אשתו שישבה בסלון אמרה משהו שלא הבנתי, והוסיפה משפט שאני לא יכול לשכוח בחיים!!
"אין לנו עוד אחד!!!!" והמבט בפנים שלו לא השאירה לי מקום לספיקות בקשר למשפט הזה.
ביום הזה קיבלתי סטירה ישר לפנים, אבל אני מודה לאלוקים על הסטירה הזאת.
זה מה שסיפר לי המתנדב למה הוא לא מוותר על הזכות הזאת, אני יודע שכיום הוא לא מוותר על התנדבות פעם פעמים בחודש, והוא אמר לי שהוא חייב לראות אותם מקבלים את האוכל, וזה המינימום שאנחנו צריכים לתת להם.
"כשאני נותן להם אני מקבל יותר מהם" הוא אמר לי בסוף, ולא הסביר, אבל לכל אחד יש את ההסבר שלו למשפט הזה.
סיפור קשה עם סוף מעורר תקווה, אבל את ואתה, וכל אחד שקורא את השורה הזאת, יכול מאוד להיות שבבניין שלך, או בבניין מול חיים קשישים שחייבים את העזרה שלך שלנו, מטורף אבל אנחנו חיים במציאות קשה ולא הגיונית, שכאן בארץ חיים אלפי ניצולי שואה וקשישים שחיים בעוני, והם מבקשים שמישהו שיבוא ויציל אותם.
המישהו הזה יכול להיות אתה, והניצול שואה יכול להיות השכן שלך, אנחנו חייבים ליצור את השינוי הזה, ואנחנו חייבים גם אותך כדי ליצור את השינוי הזה, את החלק שלך אף אחד לא יכול למלא, וגם אף אחד לא ייקח, זה שלך וזו הזכות שלך.
תיקח על עצמך לאמץ קשיש ולדאוג לו לארוחה חמה לחודש לשבוע או אפילו לארוחה אחת, הוא רעב, הוא מחכה לארוחה, והוא מחכה שאנחנו נפתח את העיניים, וניראה את המצב שלו.
שינוי גדול תמיד מתחיל מדברים קטנים, שהופכים למשהו גדול, ואני לרגע לא ממעיט בערך של פעולה אפילו הקטנה ביותר.
לתת ארוחה אחת לקשיש רעב, זה משהו משנה מציאות.
חשוב לי שתדע שתודות לאנשים כמוך הפעילות של של "לחיות בכבוד"
גודלת ומתרחבת מיום ליום, ויש פחות ניצולי שואה וקשישים רעבים, אבל עדין יש עוד אלפים שהולכים לישון רעבים, ועם התרומה שלך זה יכול לגדול עוד טיפה, איך אמר ניל ארמסטרונג: "צעד קטן לאדם צעד גדול לאנושות" .
אל תמעיט בערך התרומה שלך, היא חשובה ונחוצה מאוד להמשך הפעילות, ולהרחבת הפעילות.
מהפעילות של לחיות בכבוד (אילוסטרציה)
ניתן לתרום גם באמצעות ביט
