ניצולי השואה בישראל המספרים הקשים, התקווה והאור בקצה
הנתונים הקשים לעיקול, והאחריות שלנו כחברה לאוכלוסייה שהולכת ונעלמת, כל הפרטים בכתבה.
יוחנן אזולאי 22/01/2023
יום השואה הבינלאומי שמצוין ב 27 לינואר נקבע בעקבות שחרור מחנה ההשמדה אושוויץ בתאריך הזה בשנת 1945 היום הזה מצוין בישראל בכנסת ובעוד כמה מקומות.
הדבר שתמיד מלווה את ימי הזיכרון ופרט את ימי הזיכרון לשואה הוא המשפט הפשוט והמובן "לזכור ולא לשכוח" דבר פשוט כשמדובר על יום שכולו נועד לזיכרון כן לנו העם היהודי אסור לשכוח את התקופה האפילה ולעולם כולו אסור לשכוח את הכתם הזה שמסמל את השפל של האנושות.
תקופה שמשליכה עלינו כחברה עד היום ולא ורק ברמת ההסתכלות הרחבה של "לעולם לא עוד" התקופה הזאת אצל ניצולי השואה חיה ביום יום שלהם בהתמודדות קשה שתישאר איתם עד היום האחרון שלהם.
ביום הזיכרון לשואה ולגבורה שאנחנו מציינים בארץ בתאריך כ"ז ניסן (שיחול השנה ב 18/04) אנחנו זוכרים את התקופה הזאת והיום הזה הוא יום זיכרון לאומי שיוצר לנו הזדמנות לעצור ולהסתכל אחורה בזמן לתקופה הקשה הזאת, דבר חשוב מאין כמותו לנו כעם
יום השואה הבינלאומי שמצוין ב 27 לינואר הוא אולי הזדמנות בשבילנו לעצור לרגע ולהסתכל על אלה שהיו שם אלה שניצלו מהתופת אלה ששרדו את התקופה השחורה הזאת ושחיים סביבנו שחיים בתוכנו ולא תמיד אנחנו מודעים אליהם ולסבל שלהם ולקושי היום יומי שקיים אצלם.
על פי נתונים מאפריל 2022 בישראל חיים 161,400 ניצולי שואה.
סקרים שנערכו בקרב ניצולי השואה מעלים נתונים לא פשוטים על מצב העוני בקרב הניצולים מצב שבוודאות משפיע על מצבם הבריאותי.
על פי סקר שפורסם בשנת 2021 :
51% מניצולי השואה זקוקים לסיוע במזון, 45% מתקשים לכסות את ההוצאות משק בית שלהם ו 84% מקרב ניצולי השואה נאלצים לוותר על מוצרים ושירותים שחיוניים להם בעקבות מצוקתם הכלכלית.
אלה נתונים שקשה לקבל, קשה לחשוב על זה שאנשים שעברו את התקופה האפילה הזאת ולא ויתרו עלו לארץ בנו כאן מדינה, וזאת לא תהיה הגזמה לומר שאנחנו חיים כאן בזכותם
ואחרי כל זה הם חיים כאן במדינת היהודים בעוני ובסבל, במדינת ישראל חיים 212,400 קשישים מתחת לקו העוני מתוכם מעל 40,000 ניצולי שואה אלו מספרים שלא קל לשמוע ואסור לנו לקבל אותם ככה, אסור לנו כחברה מתוקנת לתת למצב הקיים להמשיך.
אילוסטרציה
נתון לא פחות מדאיג הוא שאחד מתוך ארבע בקרב ניצולי השואה לא נמצא בקשר קבוע עם המשפחה שלו ואחד מתוך עשר לא נמצאים בקשר כלל עם המשפחה שלהם.
נתון שמסביר את זה שאחד מהדברים הבולטים שעליהם מדווחים ניצולי השואה הוא תחושת הבדידות וחוסר האונים מול העולם וחוסר היכולת שלהם לבקש עזרה מבחינת מוגבלות פיזית או מוגבלות של שפה ומול בירוקרטיות ממשלתיות.
וחשוב להביא עוד נתון אחד לתוך המשוואה והוא שבשנת 2021 הלכו לעולמם 15,324 ניצולי שואה שהם בממוצע 42 ניצולים ליום, קשה כואב אבל היום הזה שכבר לא נוכל לדאוג להם או לעזור להם ולהחזיר להם טובה מתקרב, וכמובן שכל יום שעובר הם מתבגרים יותר מזדקנים יותר והקושי שלהם גדל איתם מיום ליום.
נתונים לא פשוטים הבאתי כאן אבל לא זאת המטרה של הכתבה הזאת המטרה לחשוף אתכם לקרן האור שמאירה בתוך כל החושך הזה ונותנת חיים לאלפים מהניצולים שחיים כאן.
בשנת 1993 הקים "ארז קרלנשטיין" את עמותת "לחיות בכבוד" ששמה לעצמה מטרה לדאוג לניצולי השואה ארז מספר שהכול התחיל מזה שהוא ראה אדם רעב והוא הביא אותו הביתה וככה עוד אדם ועוד אדם והבית הפך לבית חם לאנשים שאין להם מה לאכול עד שהבית היה צר מלהכיל את כל אלה שרצו לאכול.
ארז כבן למשפחה של ניצולים הדאגה לניצולי השואה הייתה תמיד קרובה לליבו ויחד עם רצון עז ליצור שינוי.
ואז הוא ואשתו אוריה מקימים את "לחיות בכבוד" מתוך ההבנה והאמונה שלכל אדם מגיע "לחיות בכבוד" ובפרט ניצולי השואה שכבר עברו יותר מדיי בחיים שלהם, מגיע לחיות בכבוד .
במהלך הזמן "לחיות בכבוד" דאגה לאלפי ניצולים ולא רק ,"לחיות בכבוד" נתנה ונותנת מענה גם למשפחות ואנשים במצוקה כלכלית ולכל אדם שפנה לעזרה באשר הוא מתוך הרצון והחזון של "ארז" פשוט לעזור לכל אחד.
כיום "לחיות בכבוד" מחלקת על בסיס יום יומי מעל 2000 ארוחות חמות מהדרום ועד הצפון, במרכזי חלוקה שגם יוצרים מקום מפגש עבור אותם שנזקקים לעזרה וגם בחלוקות עד דלת הבית.
האוכל שמחולק הוא אוכל חם מבושל מתוך הבנה שמדובר באנשים מבוגרים שקיים אצלם קושי לתפקד ומתוך הרצון לחסוך מהם את הטרחה של הבישול, וכן מתוך הרצון לתת להם אוכל מזין ובריא שכן מדובר באנשים מבוגרים שזקוקים לתזונה טובה ובריאה.
החלוקה עד לדלת הבית וכן מרכזי החלוקה שנועדו לחלק אוכל חם ומזין גם שוברת את הבדידות הקשה שקיימת אצל הרבה מניצולי השואה, אצל חלק מהניצולים המתנדב או המתנדבת שדופקים אצלם בדלת זה הקשר היחידי שלהם עם העולם שמחוץ ליום יום הקשה שלהם והחשיבות כאן גודלת עוד יותר.
מנות במרכז האריזה
מסיפורים שעולים מהשטח עולה שהרבה מהניצולים מחכים לאוכל אבל גם ליחס והתחושה שמישהו דואג להם.
הפעילות ב"לחיות בכבוד" גדלה תודות למתנדבים רבים שבאים לבשל לארוז ולחלק עם חיוך לאותם אלה שצריכים אך בד בבד הבקשות לעזרה גדלות מיום ליום במיוחד אם ניקח בחשבון את זה שהגיל הממוצע של ניצולי השואה בארץ הוא 85, ההבנה הפשוטה היא שבגילאים כאלה יש קושי גדול בתפקוד הבסיסי והצורך שלהם בעזרה חיצונית גודלת, והתלות שלהם באנשים הולכת וגדלה.
בכל יום נכנסות עשרות פניות, בקשות לעזרה של ניצולים שפשוט חייבים את העזרה הזאת, העזרה הזאת אצל הרבה מהניצולים פשוט נותנת להם חיים מחזיקה להם את הראש מעל המים הסוערים שהם חיים בהם.
הנתון העצוב הזה שבכל יום הולכים לעולמם בממוצע 42 ניצולי שואה נותן את ההבנה שעכשיו זו ההזדמנות האחרונה שלנו לדאוג להם לעזור להם וזו ההזדמנות לתקן ולו במעט את חוסר הצדק שחיים בו ניצולי השואה.
כפעיל ב "לחיות בכבוד" אני יכול לספר שהחיוך של אלה שמקבלים מצד אחד הוא ממלא ומספק וכשאני רואה אותם מחיכיים אני מבין למה אני עושה את זה, אבל מצד שני הוא מאוד מחייב כשאני רואה את מה שאני נותן להם וזה אצל המון מהם הרבה יותר ממנה של אוכל (שזה כשלעצמו דבר ענק) זה לתת להם ביטחון ואת התחושה שיש מי שחושב עליהם ועל המצב הקשה שהם נתונים בו, האמת אני לא יצליח להסביר באמת את התחושה במילים, אבל התחושה הזאת נותנת לי כל פעם מחדש את הדחיפה ואת הרצון להמשיך לעשות טוב למענם, אני מרגיש מחויב למענם.
מעל 40,000 ניצולי שואה מתחת קו העוני זהו מצב שאסור לנו פשוט לחיות לצדו יש לנו חובה חברתית לשנות את המצב שלהם, אלה האנשים שבזכותם אנחנו חיים פה במדינה משלנו עם תרבות משלנו עם צבא משלנו, הם יכלו רק לחלום בימים האפלים האלה על הארץ המובטחת.
כן נתונים קשים אבל לא בלתי הפיכים אפשר וצריך לשנות את המצב של ניצולי השואה, אפילו חובה, תודות לאנשים גיבורים שפועלים עם לב ענק השינוי הזה התחיל אבל הוא צריך להמשיך, והוא חייב לגדול לטובת כל מי שצריך את העזרה הזאת, ולכל אחד ואחת יכול להיות זה שעושה את השינוי שנותן חיים לניצולי השואה, יכול להיות שניצול השואה הזה הוא שכן בקומה או בנין ממול מגיע לו שנדאג לו מגיע לו פשוט לאכול.
בעמותת "לחיות בכבוד" פתחו בימים אלה בקמפיין "זוכרים את החיים" לגיוס מליון ארוחות לטובות ניצולי השואה בישראל כנסו ללניק ותהיו חלק מהדבר הענק הזה, קח על עצמך להאכיל ניצול לשבוע או לחודש לכמה שאתה יכול, כן כל שקל הוא הוא חשוב כאן, בוא תהיה שותף במפעל הזה בוא תיקח את החלק שלך.